אחת הסיבות הכי נפוצות שבגללן ילדים מגיעים לאבחון בריפוי בעיסוק היא חוסר יד דומיננטית.
מה הכוונה יד דומיננטית?
באיזה גיל היא אמורה להתפתח?
מה אפשר לעשות כשאין יד דומיננטית?
על כל השאלות האלו, עניתי בסרטון הזה.
אשמח לתגובות, שאלות ושיתופים.
יום נפלא, סיגל
יום ראשון בבוקר…
לכל ילד בקליניקה,
מחכה השולחן הריק
כדי ליצור, לשחק, להתאמן על כתיבה,
או על כל מיומנות שעבורו חשובה.
ולכל אחד מהם יש תיקייה משלו,
שמכילה את כל העבודות שלו
ודיווח שלי על מה שקורה בטיפול.
לפעמים ילדים שואלים אותי, מה אני כותבת בתיקייה
(ולעתים אלו דווקא ההורים שסקרנים).
אז להם אני מסבירה שאני רואה המון ילדים בשבוע,
וחשוב לי לזכור בדיוק מה אתה אמרת לי ומה עשית…
התיעוד הזה הוא בעיקר עבורי,
כי כשרואים את אותו ילד שבוע אחר שבוע,
למשך 4,5 או אפילו 6 חודשים…
קשה לזכור מה בדיוק עשה,
במה הצליח ובמה התקשה…
זו גם הסיבה, שכל העבודות שלהם נותרות בקליניקה,
כדי שנוכל לבחון,
מה הייתה נקודת הפתיחה ומה כבר השתנה.
ובינינו בבית, זה בדרך כלל נעלם בתהום הנשייה או בפח…
ולקראת בקשת המשך טיפול או בסיומו,
הרישומים נותנים לי את התהליך שהילד עבר במלואו.
ואז, אתם ההורים מקבלים העתק של הדו"ח,
הגורם המפנה (למשל קופ"ח) ולי נשאר עותק לגיבוי.
והתיק הולך לארכיון…
והעבודות נותרות בו לשם ההשוואה,
אם הילד יחזור שוב לקליניקה!
מעוניינים לקבל עוד אינפורמציה על הדרך שלי?
יש לכם שאלות חשובות – אני כאן בשבילכם!
יום נפלא, סיגל
אני בטוחה שהאם הזו רוצה לקדם את הילדה שלה בגזירה, אבל…
* הילדה יושבת על שרפרף, ללא תמיכה 
לגב = התעייפות לאורך זמן.
* האם מחזיקה עם הילדה את המספריים, בזווית מאד רחוקה מהגוף,
כשהכתף מוגבהת מאד = התעייפות לאורך זמן.
* האם שולטת במספריים = חוסר התנסות של הילדה בגזירה.
* הילדה לא משתמשת ביד העזר לאחוז בדף, בעת הגזירה = אין לימוד של
אסטרטגיית גזירה נכונה.
* המספריים במנח שגוי (שוכבים ולא עומדים) = קושי בגזירה, כי הדף לא
ייגזר אלא ייקרע.
אז מה עושים?
* מתחילים בכך, שהילדה תשב על כסא עם משענת קרוב לשולחן.
* האם צריכה להעביר את האחריות על המספריים לילדה בלבד!
* מלמדים את הילדה לקרב את היד הגוזרת לגוף, כך שהמרפק קרוב לצד הגוף.
* מיישרים את שתי הידיים קדימה, כך שהאגודלים הם אלו שמובילים את הגזירה.
מוזמנים לספר איזה טיפ עזר לילד שלכם.
יום נפלא, סיגל
מכירים את זה, שבטיפול הילד שלכם משתף פעולה יפה. ובבית כלום, יוק, גורנישט, מסרב לשתף פעולה… ואין לכם מושג ירוק, מה הבעיה.
אז לפעמים, זה קשור לעובדה שהילד מגיע מאד עייף מהגן ואחריי כל כך הרבה שעות, הוא פשוט רוצה לבהות באוויר או בטלוויזיה (לא סתם הסדרה "היפים והאמיצים" הייתה חביבה עליי בזמן הלימודים)…
לפעמים, גם אתם לא אוהבים יצירה אבל לא נעים לכם להצהיר על זה בפה מלא. אז אתם עושים איתו את המשימה, בלית ברירה, אבל לא נהנים משום שנייה ורק מייחלים שהמשימה תסתיים… בדיוק כמוהו...
ולפעמים, פשוט שכחתם לתת לו בחירה.
אלא הודעתם לו "שעכשיו גוזרים" וציפיתם שהוא יעמוד לדום. רק שכחתם, כמה זה מעצבן איתכם שהבוס (לדוגמה) מחליט מה תעשו, בלי שלכם יש שום יכולת השפעה…
אז מה המסקנה?
תנו לילד קצת זמן בהיה.
תבואו עם מוזה לעשייה או שתעבירו את המשימה למישהו שיהנה לעשותה.
ותמיד, תמיד תנו לו בחירה בין 2-33 אופציות למשל: אתה רוצה לגזור דף גדול או קטן, תבחר מבין 3 הדפים האלו וכדומה.
ואז תראו עליה במוטיבציה בעשייה.
ולכל מי שיש טיפ שימושי בנושא התנגדויות הילד לעשייה, מוזמן לשתף לטובת כולנו.
שיהיה יום נפלא, סיגל
כשהגננת שולחת איתכם
לאבחון בריפוי בעיסוק, בדיבור
או ממליצה על גננת שי"ח לשנה הבאה.
חשוב שתשאלו אותה 2 שאלות,
1) מה המטרה בהפניה לאותו איש מקצוע.
2) מה אנחנו יכולים לעשות בבית,
עד שיתחיל הטיפול.
כיום, כשתורי ההמתנה לאבחונים
ואח"כ למטפלים השונים ארוכים נורא
(לעתים מעל חצי שנה)…
חשוב שתקחו אחריות על הילד שלכם
ובהדרכת הגננת תתחילו לעבוד איתו,
גם אם זו מטרה קטנה בים של קשיים…
יום נפלא, סיגל
הדבר הכי חשוב שיש לי להגיד על העצמת ילדים זה
שקודם כל תכבדו את הילד שלכם כבנאדם.
אל תגרמו לו להרגיש קטן/מוקטן,
אלא תמיד תמצאו אצלו משהו טוב
שתוכלו להגיד/לעשות שיעצים אותו!
אשמח לשמוע – מה הטיפ שלכם להעצמת ילדים?
הילד מתלונן שהוא מתעייף בזמן העבודה ליד השולחן
או שכואב לו (ביד או בעורף…)?
אז בואו נבדוק ביחד את הישיבה שלו!!!
* האם הוא יושב רחוק מאד מהשולחן?
* האם הוא יושב על קצה הכסא?
* האם הגב שלו לא מיוצב על ידי משענת הכסא?
* האם הגוף שלו מסובב לאחד מצידי השולחן?
* האם האמה שלו באוויר בזמן העשייה?
אם עניתם כן על שאלה אחת או יותר,
שנו את הישיבה שלו בהתאם לאותו סעיף…
מוזמנים לשלוח לי שאלות או תמונות,
ואעזור לכם לנתח את מקור הבעיה.
יום נפלא, סיגל
ולמקרה שתהיתם…
זו תמונה שמדגימה "איך לא לשבת ליד שולחן"
הילדים לא יודעים להעסיק את עצמם?
קופסת קרטון גדולה ותיעלמו מהסביבה…
מבטיחה לכם שעבורם אלו יהיו שעות ארוכות של הנאה…
אזהרה חמורה!
יש מצב שהם יעברו לגור בקופסה…
שיהיה לכם אחה"צ מחוייך, סיגל
נ.ב אם יש לכם הצעות, הארות או הערות – אתם מוזמנים לשתף.
למה הילד שלך חייב להפסיד במשחק?!
לפחות ילד אחד מכל משפחה, מתקשה להפסיד בכבוד
הרבה פעמים, זה מתבטא בשינוי חוקי המשחק – שנייה לפני הפסד…
לעתים קרובות, זה מתבטא ברצון להפסיק את המשחק – רגע לפני שיובס…
לרוב, הוא יאשים את כל העולם שרימו אותו…
לא פעם, הקושי מתבטא בצרחות, בבכי או להיפך בשתיקה והסתגרות…
לנו כהורים, זה עושה צביטה בלב וחשש גדול מה יהיה.
ובצדק!!!
ילד שלא יודע לשחק לפי הכללים, עלול למצוא את עצמו – דחוי חברתית!
ילד שלא מבין שהפסד, כמו הנצחון הם חלק מהחיים – יתקשה להסתגל לחיים!
אז מה עושים?
1) מבינים שמתישהו נוצר אצל הילד, הרושם המוטעה שרק מי שמנצח, שווה.
2) מורידים לחלוטין את נושא התחרותיות בין האחים.
3) מאפשרים לילדים להתחרות נגד עצמם, נגד השעון או המוסיקה בלבד.
4) במשחקים – מגדירים את חוקי המשחק מראש, ומה קורה אם מישהו לא מכבד אותם (תוצאה טבעית תהיה שלא נרצה לשחק איתך).
5) מעודדים את המשתתפים על הגינות במשחק, המתנה בתור, הנאה מהמשחק!
6) משחקים בצורה אמיתית, ולא מפסידים בכוונה במשחק, רק כדי למנוע סצנות אפשריות!
אז שחקו ותהנו!!!
אוהבת סיגל