יום ראשון בבוקר…
לכל ילד בקליניקה,
מחכה השולחן הריק
כדי ליצור, לשחק, להתאמן על כתיבה,
או על כל מיומנות שעבורו חשובה.
ולכל אחד מהם יש תיקייה משלו,
שמכילה את כל העבודות שלו
ודיווח שלי על מה שקורה בטיפול.
לפעמים ילדים שואלים אותי, מה אני כותבת בתיקייה
(ולעתים אלו דווקא ההורים שסקרנים).
אז להם אני מסבירה שאני רואה המון ילדים בשבוע,
וחשוב לי לזכור בדיוק מה אתה אמרת לי ומה עשית…
התיעוד הזה הוא בעיקר עבורי,
כי כשרואים את אותו ילד שבוע אחר שבוע,
למשך 4,5 או אפילו 6 חודשים…
קשה לזכור מה בדיוק עשה,
במה הצליח ובמה התקשה…
זו גם הסיבה, שכל העבודות שלהם נותרות בקליניקה,
כדי שנוכל לבחון,
מה הייתה נקודת הפתיחה ומה כבר השתנה.
ובינינו בבית, זה בדרך כלל נעלם בתהום הנשייה או בפח…
ולקראת בקשת המשך טיפול או בסיומו,
הרישומים נותנים לי את התהליך שהילד עבר במלואו.
ואז, אתם ההורים מקבלים העתק של הדו"ח,
הגורם המפנה (למשל קופ"ח) ולי נשאר עותק לגיבוי.
והתיק הולך לארכיון…
והעבודות נותרות בו לשם ההשוואה,
אם הילד יחזור שוב לקליניקה!
מעוניינים לקבל עוד אינפורמציה על הדרך שלי?
יש לכם שאלות חשובות – אני כאן בשבילכם!
יום נפלא, סיגל